גלגולו של מגזין

מגזינים לנשים לא עניינו אותי מעולם. לעומתי אמי עליה השלום נהגה לקרוא את מגזין לאישה
בקביעות, להערכתי כמעט מאז שיצא לאור ועד מותה. בתחילה נהגה לקנותו בחנות העיתונים
הקטנה שהייתה בעירנו, לימים עשתה מנוי וקיבלה אותו הישר לביתה. המגזין היה בביתנו ומטבע
הדברים רפרפתי בו עוד כילדה, לא הבנתי מה אימי מוצאת בו. היא לא הייתה מסוג הנשים
המטופחות הללו שתמונותיהן התנוססו בעמודים השונים של המגזין. היא לא היתה אשת קריירה, היא
היתה אשת בית שטיפלה בבית ובמשפחה, יש לציין שבמסירות רבה. היא הייתה אישה של נתינה,
התנדבה ועזרה לאנשים פרטיים ולארגונים. אולי דווקא בגלל זה היא אהבה לקרוא במגזין, זו אולי
הייתה דרכה לגעת בעולם שהיא לא הייתה חלק ממנו.
חברתי הטובה יהודית, עליה השלום, כבר בהיותו בבית הספר היסודי הייתה מגיעה לביתנו בקביעות
ביום שאימי קנתה את המגזין. דרך קבע הייתה ישובה בחדרי שקועה במגזין. היא קראה את רוב
הכתבות, אך נדמה לי שכבר כילדה נתנה תשומת לב מיוחדת למדור הבישול והתלהבה מכל
הפריטים והגדג'טים שבאו להפוך את הבישול והאפייה לכייפים יותר, יתכן שהקריאה במגזין אף היא
דחפה אותה לפיתוח אהבתה לבישול ולאפיה. לימים הפכה לחובבת בישול ואפיה לצד עבודתה
כמורה ולאוספת כפייתית של גאדג'טים למטבח. אני זוכרת שכשבגרנו ועברנו במקרה ליד חנות כלי
מטבח היא ממש משכה אותי לחנות, השעמום שתקף אותי היה בניגוד מוחלט להתלהבותה
מהגדג'טים שגילתה.
גם בת דודתי אילנה, חיבבה את מגזין לאשה. בכל שבוע ביום שאימי קנתה את המגזין החדש היא
הייתה מגיעה אלינו כדי לקחת את המגזין הישן. את אהבתה למגזין יכולתי להבין. כבר כילדה היא
נמשכה לעולם הבגדים הזוהרים, בעיקר בגדים נוצצים כאלה שאני ממש שנאתי ולתכשיטים צעקניים.
היא התעניינה בכוכבות קולנוע ובכלל בעולם הזוהר, חשבתי אז שהמגזין הזה תפור על מידותיה
לחלוטין. אני זוכרת שכשחזרנו מביקור אצל סבתי בבלגיה ואמי הביאה לה סנדלי זהב כמה מאושרת
היא הייתה.
המגזינים שבת דודתי אילנה לקחה מביתנו לקריאה עברו אחרי כבוד למרפאת השיניים של אביה
ובכל פעם שהגעתי אליו לטיפול שיניים הייתי נתקלת בהם שוב בחדר ההמתנה כשבטני מתהפכת
מפחד הקידוח שאוטוטו יעבור על שיניי. בחדר ההמתנה המגזינים האלה ממש דחו אותי ככל הנראה
בגלל הדחיה מהטיפול שאעבור עוד מעט.

פורסם בקטגוריה אירוע. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.